על חיות ואנשים

החיות שהפכו לחלק מהמשפחה והחיות המוסתרות מעינינו

צילום: AdamEdwards bigstockphoto

הן מסבות לנו אושר. הן גורמות לנו לצחוק, להשתומם, להתבונן בהן בסקרנות במשך דקות ארוכות ולתהות: מה הן מנסות לומר? על מה הן חושבות?

חיות שאיתן אנו חולקים את חיינו הפכו לבנות בית, לחלק מהמשפחה: הכלב שקופץ עלינו באהבה כשאנחנו חוזרים הביתה, החתול שמתרפק על כל ליטוף. הן נהנות מכל הטוב שאנחנו יכולים להעניק להן: אוכל, מקום מגורים נאות, טיפול רפואי, משחקים, ובעיקר אהבה.

אולם החיות האהובות הללו אינן אלא מיעוט זניח מכלל בעלי החיים שסביבנו. בישראל מאות מיליוני חיות סמויות מן העין: פרות, כבשים, תרנגולות, אווזים, דגים. מדהים כמה מעט אנחנו יודעים עליהן – מהי סביבת החיים הטבעית שלהן, איך הן מתנהגות בטבע, מה הן אוכלות, כיצד הן מטפלות בצאציהן, כיצד הן מתקשרות זו עם זו. ועצוב להיווכח כמה מעט תשומת לב אנחנו מקדישים לסבל שהן חוות מדי יום במדגרות התעשייתיות, במשאיות ההובלה, במעבדות, במשחטות...

זה בכלל לא עניין של זכויות בעלי-חיים או של אהבתם אלא עניין של אחריות אנושית. בהשוואה לחיות אחרות לבני-אדם יש כוח, והאופן שבו אנו משתמשים בכוח הזה הוא מבחן לאנושיות שלנו: האם אנחנו משתמשים בכוח שלנו למטרות חיוביות או הרסניות? האם אנו מתייחסים לכוח כאל רישיון להרוג או שעם הכוח באה אחריות?

אנחנו יכולים להחליט איך להשתמש בכוח שלנו בבחירות פשוטות שאנו עושים בחיי היומיום: האם אנחנו רוכשים כלב גזעי או מצילים חיים של כלב ממכלאה עירונית? כשאנחנו יוצאים לקניות, האם נבחר מעיל מצמר של כבשה או פרווה של שועל או שנעדיף מעיל מבדים טבעיים או סינתטיים? האם נתרחץ בסבון שנוסה על בעלי-חיים, או שנבחר מוצרי קוסמטיקה עם סמל הארנב? כשאנחנו מתלבטים מה לאכול, האם נבחר במשהו שהיתה לו אמא או בארוחה צמחונית? ובלילה, כשנלך לישון, האם נתכסה בנוצות שנתלשו מאווזים או בשמיכת הולופייבר?

האתר הזה נותן לנו הזדמנות להציץ לחייהם של בעלי החיים ה"שקופים" שחיים סביבנו: להקשיב לרגע לציוצי האפרוח על פסי המיון במדגרה התעשייתית, לגעיית העגל בתא המבודד הכמה למגע אמו, לזעקה האילמת של הדג המפרפר ברשת. כי כמו שאמר ג'ורג' ברנרד שואו, "החטא החמור ביותר נגד בעלי חיים אינו השנאה כלפיהם, אלא האדישות לגורלם".