דגי סלמון הם בעלי חיים מרשימים, בעלי מסלול חיים ייחודי, שעוררו השראה והערצה לכל אורך ההיסטוריה האנושית. כיום הם נמצאים תחת מתקפה משולבת של דיג-יתר, סכרים ותעשיית כלובים שמפיצה טפילים ונגיפים לים. מספרם בטבע צולל בחדות, אך יותר ויותר אנשים בוחרים להיאבק למניעת היכחדותו של אחד המינים המופלאים ורבי החשיבות שחיים בים. קבלו הצצה ותשובה לשתי שאלות נפוצות על חייו של דג הסלמון.
דג סלמון בוקע בבריכות מים מתוקים וצלולים, לרוב במקומות גבוהים. לאחר שהוא מתחזק מעט, הוא מתחיל בנדידתו הראשונה - אל הים הפתוח (והמלוח). הוא שוחה מרחקים עצומים במהירות, כשהוא נעזר בזרמי הנהרות כדי להגיע לאוקיינוס הרחב שבו יבלה כחמש שנים, עד התבגרותו המינית.
אז, לפתע, גופו יתחיל להשתנות באופן ניכר (לחלק ממיני הסלמונים צומחת "דבשת", לחלקם הלסת משתנה מאוד, רובם משנים את צבעם). דחף חזק קורא לו לשוב למקום בו נולד, אותה בריכת מים מתוקים קטנה ורחוקה על ראשי ההרים. כי כשדג סלמון רוצה להעמיד צאצאים, ברור לו שהוא רוצה שהם יבקעו בדיוק במקום בו בקע הוא עצמו...
לשם כך דג הסלמון ישחה נגד הזרמים החזקים ביותר ויעפיל במעלה מפלים שנראים קשים לצליחה אפילו לאדם בוגר. מיני סלמונים מסוימים שוחים כ-1,400 ק"מ (!) נגד הזרם ומטפסים לגובה של יותר משני קילומטר! דג הסלמון, דג "מטפס הרים" - יתמודד עם שלל סכנות ואתגרים מתישים - ולא יוותר על השיבה הביתה.
אבל איך הסלמון יודע איפה נמצא ה"בית" בו נולד? כיצד מצליח דג סלמון קטן, בלי וייז ובלי ג'י. פי. אס. לנווט את דרכו למקום חסר כתובת בו היו רק פעם אחת, בעודו דגיגון שרק בקע מהביצה?
מדענים שחקרו את הנושא טוענים כי עדיין לא נמצא הסבר מספק לחוש הניווט יוצא הדופן הזה, אבל שכבר ברור כי הוא מסתמך על חוש הריח המפותח של דגי הסלמון - הרגיש לאין שיעור יותר מזה שלנו - כמו גם על הזיכרון המדויק שלהם (לא באמת האמנתם לאגדה על כך שלדגים יש זיכרון רק ל-3 שניות, נכון?)
