להיות אפרוח
הכרות עם חיי אפרוח בטבע, לעומת חיי התרנגול שמאחורי העוף והתרנגולת מאחורי הביצה
בטבע בוקע האפרוח מהביצה מבין נוצותיה של אמו התרנגולת. בהדרגה, הוא יוצא להכיר את העולם, ובורר לעצמו מזון תחת עינה הפקוחה של אמו, שמדריכה אותו ומגוננת עליו. האפרוח הוא חיה סקרנית, והוא אוהב לחטט באדמה ולחקור את סביבתו. כשיגדל ויהפוך לתרנגול, יתפתחו כנפיו והוא יוכל להתעופף. עם רדת הלילה, הוא יתעופף וילון על ענפי העצים, לצד ציפורים אחרות.
אפרוח על סרט נע
לאחר הבקיעה שולחים את האפרוחים למיון על סרט נע. אפרוח שנראה חלש או חולה נשלח להשמדה במכונה המרסקת את גופו, או גוסס לאט בשקיות אשפה. גורל דומה מצפה ל-4 מיליון אפרוחים זכרים בשנה, שלרוע מזלם שייכים לגזע המשמש בתעשיית הביצים. כיום ישנם שני זנים עיקריים של אפרוחים: אלו המשמשים בתעשיית הביצים עברו עיוות גנטי על מנת שיטילו פי 20 יותר ביצים מאשר בטבע, ואלו המשמשים בתעשיית הבשר עברו עיוות גנטי כדי שגופם יגדל בקצב מזורז. אפרוחים זכרים מהזן המשמש לביצים אינם גדלים מהר מספיק, ולכן לא משתלם לגדלם, והם נשלחים להמתה.
חיי תרנגול בלול: אנטיביוטיקה, נכויות וקשיי נשימה
במהלך השבועות הספורים לחייו מחזיקה תעשיית הבשר את האפרוח בלול צפוף ומצחין, מתבוסס בהפרשות של אלפי אפרוחים. אדי האמוניה העולים מהשתן והצואה מקשים עליו לנשום, וגורמים לפגיעות עור ולעתים גם לעיוורון. תרנגול בתעשיית הבשר מקבל סוגים רבים של אנטיביוטיקה על בסיס יומיומי – חלקם נחוצים להתמודדות עם הזוהמה שבלול, וחלקם משמשים כזרזי גדילה.
בשל הביקוש הגבוה לחזה עוף (שניצל) פיתחה תעשיית הבשר גזעים של תרנגולים שבהם החזה גדל במהירות למימדים עצומים, וכך מקשה על תפקוד הלב והריאות, שנותרים אפרוחיים. לכן רבים מהאפרוחים סובלים מקשיי נשימה. רגליהם מתקשות לשאת את משקל החזה, וכתוצאה מכך יותר ממחצית מהם סובלים מנכויות. לעתים קרובות רגליו של האפרוח אינן מסוגלות להחזיק אותו, והוא מת מרעב ומהתייבשות לאחר שלא הצליח להגיע לכלי המים והאוכל.
תוחלת החיים של תרנגול בטבע היא כעשר שנים, אך בתעשיית הבשר הוא נשחט כעבור 42 יום בלבד. בתנאים טבעיים בגיל הזה האפרוח עדיין ישן בלילה תחת הכנפיים של אמו. ביום השחיטה משליכים את התרנגולים באלימות למשאיות ההובלה, לשעות ארוכות של נסיעה בתנאים קשים של צפיפות, צמא ומחנק. במשחטה חותך השוחט בצווארו של התרנגול ומותיר אותו לדמם.
תרנגולת מטילה - חיים שלמים בכלוב
תרנגולת שנשלחת ללולי תעשיית הביצים זוכה לחיים ארוכים יותר מאשר אחיה התרנגול, אבל לאו דווקא לטובתה. מחזיקים אותה בכלוב צפוף המכונה "כלוב סוללה" משום שהכלובים בנויים כשורות על שורות של כלובים צפופים. לכל תרנגולת בכלוב מוקצה שטח של כ-440 סמ"ר, פחות מעמוד A4. היא אינה יכולה לזוז, וגם לא לפרוש כנפיים או לעמוד זקוף. רצפת הכלוב היא רשת אלכסונית, הפוצעת את רגליה ובטנה. הצפיפות והשעמום גורמים לאלימות – התרנגולות מנקרות זו את זו, לעתים עד מוות. לכן חותכים את מקורן בלהב מלובן, ללא הרדמה או אלחוש.
כשתפוקת הביצים יורדת מרעיבים את התרנגולת למשך כעשרה ימים, כדי לגרום לגופה להלם המביא לחידוש ההטלה. לאחר כשנתיים, כשתפוקת הביצים יורדת שוב, הורגים אותה.