שווה ציטוט

"עד שיהיה לנו האומץ להכיר באכזריות כפי שהיא - בין אם הקורבן שלה הוא אדם או חיה - לא נוכל לצפות שדברים ישתנו לטובה בעולם הזה... לא ייתכן שלום בין בני אדם שלבם שואב הנאה מהרג יצורים חיים כלשהם. בכל מעשה שמהלל, או אפילו רק מקבל בהסכמה, הנאה כה אידיוטית מהרג, אנו מעכבים את התקדמותה של האנושות".

רייצ'ל קרסון (1907-1964), זואולוגית וביולוגית ימית, היא מחברת "אביב דומם", אחד הספרים המכוננים של התנועה הסביבתית.

"בעלי-חיים הם חברים שלי... ואני לא אוכל את חבריי"

"החטא החמור ביותר כלפי בעלי-החיים אינו השנאה כלפיהם, אלא האדישות לגורלם"

"איני רוצה להפוך את הקיבה שלי לבית-קברות לחיות מתות."

"אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה."

ג'ורג' ברנרד שו הוא מגדולי התרבות במאה ה-20 וחתן פרס נובל לספרות. ברנרד שו כתב למעלה מ-50 מחזות, פרסם מאמרים וביקורות, והיה פעיל במאבקים מגוונים למען צדק חברתי – וביניהם קידום הצמחונות ומאבק בניסויים בבעלי חיים. ג'ורג' ברנרד שו נמנע מאכילת בעלי חיים במשך 70 מתוך 94 שנות חייו.

"...וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד – סייג והרחקה – שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם וחנינתה [=רחמיה] על הבן אינו תוצאה של ההיגיון, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם"

הרמב"ם, רבי משה בן מיימון (1135-1204), נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות ומחשובי הפילוסופים בימי הביניים. הרמב"ם היה רופא, חוקר, הוגה ומנהיג נערץ. מעמדו המרכזי של הרמב"ם משתקף באמרה המשווה אותו למשה רבנו - "ממשה עד משה לא קם כמשה".

"עתה כבר ניתן לי להביט בכם בשקט כי חדלתי לאכול אתכם" (פרנץ קפקא לדגים באקוואריום של ברלין, לפי מקס ברוד)

פרנץ קפקא, סופר יהודי צ'כי, נחשב אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20. יותר מכל סופר מערבי אחר, הרבה קפקא לייצג בעלי-חיים בסיפוריו. קפקא, נכד לשוחט, הפך לצמחוני בנעוריו מסיבות מוסריות ובריאותיות, ומתוך גועל מבשר חיות מתות.

למאמר הסוקר את ייצוג בעלי החיים בכתיבתו של פרנץ קפקא

"מה אשמתכם, השוָרים? בקר לא עַוְלה, לא מרמה בו, נפש תמה, לא זדון בה - יוּלדה לעמול לבן-מָוְתָה! אוי לו, לכפוי הטובה! לא ראוי למתנת היבול הוא, אם בימִינוֹ הוא פורק מחורשו את משא המחְרֶשֶת ובשמאלו יִרצחו? בצוָאר שנשחק מרֹב-יֶגע (יַעַן חרש וחִדֵש אדמתו הקשה והכין לו שפע קציר בעמל) – את ברזל הגרזן הוא תוקע!"

רובנו מכירים את פיתגורס בעיקר מ"משפט פיתגורס" – אך פיתגורס היה פילוסוף ומתמטיקאי פורץ דרך במגוון תחומים וסוגיות, שפעל לפני יותר מ-2,500 שנים! בגיל עשרים הפך פיתגורס לצמחוני מסיבות מוסריות ומאוחר יותר הקים פיתגורס את אגודת הצמחונים הראשונה בעולם, בה היו חברות גם נשים – תופעה חריגה ביוון ובמערב לאחר מכן. קבוצות פיתגוראיות רבות המשיכו להתקיים במשך מאות שנים לאחר מותו. | צילום: Galilea, Wikipedia Commons

"ובאמת היחס אל הצמחונות, זאת אומרת בעצם היחס אל בעלי-החיים, הוא אבן הבוחן היותר נאמנה, הגלויה והברורה של כל יחסינו אל החיים והעולם כמו שהם, בלי כחל ובלי פרכוס. היחס אל בעלי-החיים, שאינו משוחד, שאין עמו שום חשבון של תשלום גמול, שום מניעים של תועלת, של כבוד וכדומה, גלויים או נסתרים, מראה לנו באספקלריה מאירה מאין כמוה, בבהירות כמעט מוחשית, מה הם כל הצדק, האמת, וכל יתר המידות העליונות, שאנחנו כל-כך אוהבים לראות את עצמנו, כאילו אנחנו נותנים את נפשנו עליהם. צדק, אמת, וכו', וכו' - וטביחת בעלי-חיים ואכילתם!"

א.ד. גורדון היה הוגה ציוני חשוב ומנהיג רוחני בולט ביישוב העברי. בדומה לטרומפלדור ומנהיגים ציונים נוספים בחר גורדון בצמחונות מתוך תפיסה מוסרית מהפכנית ביחס למקובל בתקופתו. קראו קטעים מתוך חיבור שכתב א.ד גורדון בנושא הצמחונות

"חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו [...] האדם בחולשת אהבת עצמו, העוברת כל גבול, ניגש אל הפרה הענייה ואל הרחל הנאלמה, ונוטל מזאת את חלבה, ומזאת את צמרה [...] מגונה הוא כשנוטל אותו להנאתו, בשעה שהבעלים האמתיים הטבעיים, הכבש עצמו, צריך לו  [...] על פי ההשקפה השלמה, המלאה חסד ד' וטובו על כל יצוריו, יכיר האדם את יסוד מציאות החלב בשדי האם החיה לא למען יוכל הוא בחזקתו לעשוק אותו לעצמו, כי אם למען תוכל להניק את ילדהּ הרך, את הגדי שלה, האהוב לה, מחלב שדיה."

הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל. הרב קוק היה פוסק, מקובל והוגה דעות, והוא נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית. למאמר של ד"ר יעל שמש על חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק

"העובדה שהאדם מבדיל בין טוב ורע מוכיחה את עליונותו השכלית לעומת בעלי-חיים אחרים; אך העובדה שהוא מסוגל לעשות רע מוכיחה את נחיתותו המוסרית לעומת בעלי-חיים שאינם עושים כל רע".

מרק טווין (Mark Twain) הוא שם-העט של סמיואל לנגהורן קלמנס (1835-1910). טווין היה סופר אמריקאי, וכמה מספריו – בהם "הרפתקאות טום סוייר", "הרפתקאות האקלברי פין" ו"בן המלך והעני" – נחשבים עד היום לקלאסיקה ספרותית עולמית. טווין התפרסם בכתיבתו הביקורתית והסאטירית שלא היססה לצאת נגד כל צביעות ודיכוי - גם אלה המאפיינים את יחס החברה האנושית לבעלי חיים ממינים אחרים.

"אנו יכולים לשפוט את לבו של אדם על פי יחסו לבעלי-חיים" (עמנואל קאנט)

עמנואל קאנט (1724-1804) נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בכל הזמנים. קאנט סבר אמנם שחובותינו כלפי בעלי החיים נובעות למעשה ממחויבות עקיפה כלפי בני אדם, אך שלל בפירוש את טענתו של רנה דקארט לפיה בעלי החיים הם אוטומטיים חסרי רגשות ותחושות ולכן אין משמעות מוסרית להתחשבות או פגיעה בהם.

"ההנחה שבעלי החיים הם חסרי זכויות, והאשליה שליחסינו כלפיהם אין שום חשיבות מוסרית, הם דוגמה שערורייתית של חוצפה וברבריות מערבית. חמלה אוניברסלית היא העירבון היחיד למוסריות" (ארתור שופנהאואר)

ארתור שופנהאואר (1788-1860) היה פילוסוף גרמני משפיע שדגל בפציפיזם אוניברסלי. למרות שפעל במסורת הפילוסופיה המערבית, הוא הושפע רבות מהבודהיזם ומפילוסופיה הודית הדוגלת ביחס מתחשב ומוסרי לכל בעל חיים נושם ומרגיש המסוגל לחוות הנאה וסבל. שופנהאואר ביקר בחריפות את יחס בני האדם בתרבות האירופית-נוצרית לבעלי החיים וטען שמחובתנו כבני אדם להתחשב בהם, כשם שחובתנו להתחשב בבני אדם.

"אינך יכול לדרוש צדק כשאתה שוחט ומענה יצור חלש ממך... אם אתה מאמין ברחמים ובצדק - לא תוכל לנהוג אחרת בבעלי-חיים רק משום שהללו חלשים ממך או נבונים פחות. אין זה מענייננו לשפוט בעלי-חיים. יש להם התבונה שהם נזקקים לה לקיומם."

 "בהתנהגותם כלפי בעלי-חיים, כל בני-האדם דמו לנאצים. רגש העליונות שבו נהג האדם כרצונו כלפי יצורים אחרים, הדגים את התורות הגזעניות הקיצוניות ביותר, העיקרון שהכוח הוא הצדק."

יצחק בשביס זינגר (1991-1904) הוא סופר יהודי דגול, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1978. למאמר על הצמחונות בחייו ובכתביו של יצחק בשביס זינגר  |  צילום: MDCarchives, Wikipedia Commons

"גם הם נבראו על-ידי אותו אלוהים אוהב שברא אותנו... זו חובתנו להגן עליהם ולקדם את רווחתם".

האם תרזה (1910-1997), זוכת פרס נובל לשלום, היא פעילה הומניטרית ומקימת מסדר המסיונרים של הצדקה.

צילום: Evert Odekerken, Wikimedia Commons

"בני אדם יכולים לחיות בצורה בריאה גם בלי להרוג בעלי-חיים לצורכי מאכל. הם עושים זאת רק כדי לספק את התיאבון. מכאן שהמעשה אינו מוסרי".

לב טולסטוי (1910-1828) נחשב לאחד מגדולי הסופרים שחיו וכתבו אי פעם. הוא נודע בתפיסת העולם הפציפיסטית שלו ובקריאתו להתנגדות אזרחית לא אלימה. ב-1885 הפך טולסטוי לצמחוני, ולמעשה לטבעוני, ועורר אחריו גל משמעותי של צמחונות בתרבות הרוסית – ובין היתר בקרב חלוצים ציונים אידיאליסטיים כדוגמת טרומפלדור. טולסטוי הדגיש שתזונה מהצומח בריאה יותר כשם שהיא מוסרית יותר.

לקריאת רשמים שכתב טולסטוי מביקור במשחטה

"גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם על-פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים שבתוכה".

מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדִי (מהטמה גנדי) היה מנהיגה הדגול של תנועת העצמאות ההודית, שהוביל את ארצו לשחרור משלטונה ארוך השנים של האימפריה הבריטית. גנדי מהווה סמל ומופת לדבקות בעיקרון ההתנגדות הלא-אלימה. גנדי דגל בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעים פעילים – אך לא אלימים (אפילו כשאנשיו נתקלו באלימות קשה). הוא חי בצניעות רבה, תפר את בגדיו בעצמו – וכמובן היה צמחוני, למעשה כמעט טבעוני - הוא שתה רק מחלב שתי עזים שגידל. עד היום מהווה גנדי מופת ומקור השראה לתנועות שחרור, ארגונים לקידום צמחונות – ובני אדם רבים מספור ברחבי העולם.

"הנך שואל אותי מאיזה טעם נמנע פיתגורס מאכול בשר בעלי-חיים, ואולם אני שואל משתומם, איזה רגש, או נפש, או רוח היה באיש ההוא אשר היה הראשון לשקץ את פיו בדם, ולתת שפתיו לנגוע בבשר יציר נרצח: אשר ערָך שולחנו בנתחי פגרים מתים וימלא כרסו מַטְעמים אשר היו זה עתה יצורים בעלי תנועה, ובינה, וקול? ... בגלל מעט בשר מבשרם, גוזלים אנו מהם את אור השמש היקר, את החיים אשר להם נוצרו."

"זה נכון שהאדם הוא מלך החיות - בכך שאכזריותו עולה על של כולן. אנו חיים על חשבון אחרים, אנחנו בתי קברות מהלכים!" (לאונרדו דה וינצ'י)

לאונרדו דה וינצ'י (1452-1519), מהציירים הגדולים של כל הזמנים, היה גם פסל ומוזיקאי, מדען וממציא, אדריכל ומתמטיקאי, והרשימה עוד ארוכה. לא בכדי הפך דה וינצ'י סמל לאיש אשכולות שגאונותו זהרה במגוון בלתי נתפס של תחומי אמנות ודעת. אהבתו של לאונרדו לבעלי חיים הובילה אותו לבחור שלא לאכול אותם. זאת למרות שצמחונות לא הייתה מוכרת כלל בסביבתו ותקופתו של דה וינצ'י.